בן רבקה בת למשפחה מעורה בארץ מדורות ויעקב-זאב, נולד ביום ז' באייר תרפ"ו (21.4.1926) בחברון. במאורעות תרצ"ט, בשבת י"ז באב, נרצחו אביו ושניים מבני משפחתו ובגבו של חיים בן ה3- נתקעה סכין, ורק כעבור שבועות החלים מפצעיו והוחזר לאמו. האסון נחרת עמוק בזיכרונו. כל מה שהשיג בחייו - השיג על-ידי תפיסה מהירה, אך מתוך התגברות על מועקה שבנפש, הוא גדל תוך ייסורים וסבל. לאחר הטבח עברה המשפחה להתגורר בירושלים ובה סיים את בית-הספר "תחכמוני" ולמד שנתיים נוספות בבית-המדרש למורים. עד שנת 1944 היה חבר הפלמ"ח ופעיל "הגנה" כל זמן היותו בירושלים. היה מפקד צופי ירושלים, התאמן והדריך בשקט ובצניעות. לפרנסתו עבד כשרטט בלשכה הראשית של הקרן-הקיימת-לישראל.

למן פרוץ מלחמת-העצמאות הירבה לשהות בתפקיד מחוץ לבית. למשפחה לא סיפר על תפקידיו, רק הבטיח כי יחזור בקרוב. גם בצאתו בפעם האחרונה אמר: "אחזור מחר"... הוא היה אחראי לקשר עם השיירה מגוש עציון שנלכדה במארב כנופיות בנבי-דניאל, וכל אותו היום שמר על הקשר עימה. ישעיהו-חיים נפל בשבת, ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) במבואות רמת רחל. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים. אחרי נופלו הועלה לדרגת סגן ראשון (סגן).